אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר/ שֵׁב אִתּוֹ/ עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר/ אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן/ אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר/ בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת/ שֵׁב אִתּוֹ/ שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד (צל עריות, סמדר וינשטוק).
בתחילת דרכי, עבדתי בתכנית מקסימה שעסקה בשילוב של מתמודדים עם מחלות נפשיות בקהילה. כחלק מהתפקיד שלי, הייתי אחראי גם על הרשתות החברתיות, מה שגרר עיסוק אובססיבי לחלוטין של מציאת סרטונים חדשים וכתבות, בכדי לפרסם בפייסבוק.
באחד מימי שישי בבוקר, בעודי לוגם את כוס הקפה הרביעית בערך, נתקלתי בסרטון המצורף מטה (אז עוד לא היו לו מיליוני צפיות) שלחלוטין שינה את התפיסה שלי על אחד המושגים הנפוצים בשימוש היומיומי – סימפטיה. כולנו מכירים את המונח (לחלקנו אף היה סולם אהבה אי שם בבית הספר היסודי, ובו מישהו היה מסומפט). אבל מה באמת מכיל בתוכו המונח? מהי אמפתיה לעומת זאת? ואיך כל הדבר הזה קשור לטיפול? אני שמח ששאלתם.
ברנה בראון היא חוקרת באוניברסיטת יוסטון בטקסס, ארה״ב, ומקדישה את חייה לחקור מושגים כגון: אומץ, פגיעות, בושה ואמפתיה. בהרצאה שהיא העבירה בשנת 2013 היא דיברה, בין השאר, על ההבדל בין שני המושגים האלה. אמפתיה היא מושג חמקמק שנחקר רבות. בהרצאה שלה היא מתארת את מחקרה של תרזה וייסמן על אמפתיה:
אבל, מה זה אמפתיה בכלל?
היכולת לראות את העולם כמו שאחרים רואים אותו – למרות מה שרבים מאיתנו חושבים, אין מציאות אחת אובייקטיבית (מי שניסה ללכת לבחור צבע לבית עם מעצבת יודע את זה). מאחר וכולנו חווים את העולם בדרכנו ונותנים לו פרשנות שונה לחלוטין, היכולת לראות את החיים מנקודת המבט של מישהו אחר היא קריטית ליצירת תחושת אמפתיה.
לא להיות שיפוטי – שיפוטיות היא , אולי (ולטעמי בעיקר), אחת התכונות הגרועות ביותר בכל מה שקשור ליצירת קשר, ובוודאי יצירת אמפתיה. בבסיסה, שיפוטיות מציגה אמת אחת אבסולוטית שטובה יותר משל אחר.
להבין את הרגשות של אדם אחר – על אותו משקל של היכולת לראות את העולם כמו שאחרים רואים אותו, גם רגשות הם דבר שלא כולנו חווים באותה צורה. אנחנו פוחדים באופן שונה, מתלהבים באופן שונה ואוהבים באופן שונה. להבין את הרגש של האדם אחר, משמעותו ממה הוא בנוי, איך הוא נראה?
היכולת לתקשר את הרגשות של אדם אחר – אולי היכולת החשובה מכולן עבור מטפלים. לא כל עורך-דין מבריק יהיה מרצה מבריק, על אותו משקל, להבין את הרגשות של אדם אחר הם רק חצי מהפעולה, לדעת להשתמש בשפה על מנת להתחבר לרגש הזה, ולתאר אותו מנקודת מבטו של האחר, דורש מיומנות שלוקח זמן לפתח.
אמפתיה היא בין היסודות הקריטים של ביסוס כל קשר בין שני אנשים, ובודאי קשר טיפולי. סימפטיה היא להרגיש צער עבור מישהו או להרגיש עצב עבור מישהו, בעוד שאמפתיה היא להרגיש צער או כאב עם מישהו. לחלוק את התחושה הזו. בכדי לעשות זאת, יש להתחבר לתחושה דומה אצלך. כשאנשים מיומנים ביצירת אמפתיה הם יכולים להתחבר לקשת רחבה של רגשות אנושיים.
זכור לי מאוד מטופל מבוגר שחווה אובדן משמעותי בחיים והיה נתון בחרדה גדולה. באחת הפגישות הוא סיפר בפירוט על תחושת הבדידות שאופפת אותו ועל הרגשות שמציפים אותו. קל להגיד ״יהיה בסדר״ או לעודד בדרכים אחרות אדם שחווה אובדן, אך זוהי תגובה שמקורה בסימפטיה. במקום זה, הבחירה באמפתיה תהיה לחלוק איתו את העצב על האובדן, וכך יצא שבמשך דקות ארוכות הוא בכה לסירוגין ואני ישבתי לצידו. גם אם נראה שהפעולה הזו לא עושה כלום, היא למעשה מייצרת חיבור, ונותנת מקום לרגשות של אדם אחר.
אני מזמין אתכם ואתכן לעקוב אחרי תכנים נוספים בפייסבוק וליצור קשר לכל שאלה בתחתית הדף.